על העבירה של המתה בקלות דעת – עדכון לקוחות בפסיקה

אנשים רבים נוטים להתנהל בסיטואציות מסוכנות ומסכנות חיים, על פי התפיסה הידועה והמוכרת לפיה "לי זה לא יקרה". אלא שלמרבה הצער, סיטואציות כאמור נגמרות לא פעם, בתוצאות טרגיות של פגיעות בגוף ושל אובדן חיי אדם.

חשוב להכיר ולהיות מודעים לכך, שבמקרים של תאונות ואירועים רבי נפגעים, ניתן להעמיד לדין בגין עבירות שונות, אשר פערי הענישה ביניהן משמעותיים ביותר. אחת מהן, היא העבירה של  המתה בקלות דעת, אשר באה לעולם במסגרת הרפורמה בעבירות המתה ונכנסה לתוקף בחודש יולי 2019. לאחרונה פורסמו שני פסקי דין, העוסקים בפרשנותה של עבירה זו, וממחישים, כמה דק הגבול בינה לבין עבירות קלות וחמורות ממנה. במקרים מעין אלה, יש חשיבות מכרעת להיוועצות כבר בשלב החקירה המשטרתית בעורך דין מומחה.

בפסק הדין הראשון, העיסוק בעבירה זו נעשה אל מול עבירה קלה יותר, של גרם מוות ברשלנות ואילו בפסק הדין השני,  נבחנה פרשנות העבירה, דווקא אל מול עבירה חמורה יותר – של רצח באדישות.  בשני פסקי הדין, התמקדו בתי המשפט בפרשנותו של היסוד הנפשי – "קלות דעת" אל מול יסוד נפשי של "רשלנות" או יסוד נפשי של "אדישות".

פסק הדין הראשון, של בית המשפט העליון, ע"פ 6637/22 ו- 6987/22 בג'יו ופשרל נ' מ"י (פורסם ביום 8.1.24) עוסק בפרשה בה מצאה את מותה הטרגי הצעירה טוהר דוד ז"ל, לאחר שהתמוטטה במסיבת טבע שנערכה ללא אישורים, ולא פונתה לקבלת טיפול רפואי במשך שעות רבות.

מעובדות פסק הדין עולה, כי המערערים ארגנו מסיבת טבע, מבלי שדאגו לקבלת הרשיונות וההיתרים הנדרשים ומבלי שהזמינו למסיבה מבעוד מועד, צוות רפואי או אמבולנס. לאחר שהמנוחה, שבילתה במסיבה יחד עם חברים נוספים, התמוטטה ברחבת הריקודים, החליטו המערערים, כי נוכח מצבה יש לפנותה לבית החולים. אחד המערערים, בג'יו, הסיע ברכבו את המנוחה, יחד עם אחרים לכיוון בית החולים סורוקה, אולם במהלך הנסיעה נמלך בדעתו,  לאחר שסבר כי חל שינוי לטובה במצבה וחזר למתחם המסיבה בתקווה שהמנוחה תתאושש. בג'יו השאיר את המנוחה ששכבה בארגז הרכב, במקום מוצל במתחם, תחת השגחה של אחר במשך מספר שעות. רק כ- 3.5 שעות לאחר מכן, כשחלה הדרדרות נוספת במצבה, התרצה בג'יו ויצא יחד עם אחר לפינוי נוסף של המנוחה. במהלך הפינוי השני, החלו השניים בפעולות החייאה במנוחה בהתאם להוראות מוקדנית מד"א עמה יצרו קשר, עד החבירה לאמבולנס. המנוחה הובהלה לבית החולים ללא דופק וללא נשימה ונפטרה 3 ימים לאחר מכן.

בית המשפט המחוזי קבע כי על המערערים, מארגני המסיבה, הייתה מוטלת חובה לדאוג לאמצעי בטיחות רפואיים מינימליים הנדרשים בנסיבות העניין – צוות רפואי ואמבולנס במתחם המסיבה. בג'יו הורשע בעבירה של המתה בקלות דעת ואילו פשרל הורשע בעבירה של גרם מוות ברשלנות. הפער בין השניים, נבע מקביעותיו של בית המשפט לגבי הוכחת היסוד הנפשי של העבירה לגבי כל אחד מהם.

אשר לבג'יו אשר כאמור, היה מעורב באופן ישיר בשני הפינויים של המנוחה ובמעקב אחר מצבה, שעה ששהתה ברכב במשך שעות מבלי לקבל טיפול רפואי, קבע בית המשפט כי עקב מודעותו לכל אלה הוכח לגביו, כי הוא היה מודע לאפשרות גרימת התוצאה – מותה של המנוחה – גם אם לא חפץ בתוצאה זו.

לעומת זאת, לגבי פשרל, קבע בית המשפט, כי משלא הוכח כי הנ"ל היה מודע בזמן אמת להשתלשלות האירועים הנ"ל ולמצבה של המנוחה, לא ניתן להרשיעו בעבירה של המתה בקלות דעת וכי מודעותו למחדליו ולנסיבות הקשורות במסיבה, מספיקה להרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות בלבד.

בית המשפט העליון אימץ את קביעותיו של בית המשפט המחוזי ביחס לאבחנה בין המערערים. בפסק הדין,  עומד בית המשפט על ההבדל בין עבירת גרימת מוות ברשלנות, לבין עבירה של המתה בקלות דעת, וקובע כי הבדל זה מתבטא ברמת המודעות של הנאשם לנטילת הסיכון הבלתי סביר. המתה בקלות דעת כוללת נטילה מודעת של סיכון בלתי סביר להתממשות תוצאת המוות, מתוך תקווה או ציפייה כי ניתן יהיה למנועה; בעוד גרימת מוות ברשלנות כוללת נטילה בלתי מודעת של הסיכון הבלתי סביר, מקום שאדם סביר כן היה מודע לאותו סיכון.

במקרה זה, קבע בית המשפט על בסיס התנהגותו של בג'יו והממצאים העובדתיים בהקשר זה, כי הוכח  מעל לכל ספק סביר, כי בגיו היה מודע בפועל לאפשרות התממשות תוצאת המוות. בית המשפט למד זאת מעצם הבחירה לצאת לפינוי הראשון, בעוד שהעובדה כי שב למתחם המסיבה מפני שהשתכנע כי יש סיכוי שהמנוחה תתאושש ללא סיוע רפואי – מעידה על נטילת הסיכון הבלתי סביר להתממשות התוצאה.

אשר לגזר הדין, ערעורם של שני המערערים התקבל. בית המשפט הפחית את תקופות המאסר שהושתו עליהם, לאחר שסבר כי מתחמי הענישה שנקבעו בעניינם גבוהים מהראוי ונטולי ביסוס מתאים בפסיקה. נימוק מרכזי וחשוב נוסף, נגע לעובדה, שהשניים הורשעו בהתנהגות על דרך של מחדל: לא הם אלו  שגרמו בהתנהגותם להתמוטטות הראשונית של המנוחה על רחבת הריקודים, זאת, בשונה ממקרים אחרים, שבהם התנהגותם האקטיבית של הנאשמים גרמה במישרין לפגיעה ולתוצאת המוות. אם כן, בית המשפט עורך אבחנה לעניין העונש, בין גרימה בהתנהגות לבין גרימה במחדל, וקובע כי באחרונה יש כדי לשמש נסיבה מקלה המצדיקה הפחתה מסוימת בעונש.

לפיכך, עונשו של בגיו הופחת מ-5 שנים ל-4 שנים ואילו עונשו של פשרל הופחת מ- 18 חודשים ל- 12 חודשים.

ביום 26.11.23 ניתנה בבית המשפט המחוזי בחיפה הכרעת הדין בתפ"ח 22962-03-21 מ"י נ' אפיק טויבי, בענינו של שוטר מג"ב, אשר הואשם בגרימת מותו של חברו לחדר וליחידה, נעים מאדי ז"ל, לוחם בשירות חובה ביחידת מג"ב. האירוע התרחש בחודש פברואר 2021 שעה שהשניים שהו בחדרם בבסיס והנאשם שיחק באקדח השירות שלו, כשהוא עומד סמוך למיטה בה שכב המנוח. בשלב כלשהו, לחץ הנאשם על תפס המחסנית, הוציאה מעט ממקומה, בניסיון שכך לא ייגרף כדור אל בית הבליעה, ומיד דרך את האקדח. לאחר מכן, בעמדו סמוך מאוד לנעים, שעדיין שכב במיטתו מכוסה בשמיכה, כיוון הנאשם את האקדח היישר לעבר ראש נעים, אמר לו 'תראה', ולחץ על ההדק. כתוצאה מהלחיצה על ההדק נורה קליע אשר פגע ישירות בפניו של המנוח וגרם למותו. לאחר הירי, במקום להעניק למנוח טיפול רפואי ראשוני או להזעיק עזרה, הנאשם הניח את האקדח על בטנו של המנוח כדי להרחיק עצמו מהאירוע וכדי ליצור מצג שווא לפיו המנוח שם קץ לחייו, ורץ החוצה לעבר המועדון. סמוך לפני השעה 22:00, נכנס הנאשם בריצה למועדון, שאל את השוטרים שהיו שם אותה שעה אם שמעו ירייה, ואמר להם בכזב כי המנוח ירה בעצמו. הנאשם והשוטרים רצו לחדרו של המנוח והבחינו במנוח כשהוא  מדמם וירוי במיטתו.

תחילה, הועמד הנאשם לדין על ידי היחידה לחקירות שוטרים (מח"ש) בעבירה של המתה בקלות דעת. בהמשך, בעקבות ביקורת ציבורית ולאחר בג"ץ שהוגש על ידי המשפחה,  תיקנה הפרקליטות את כתב האישום והמירה את העבירה של המתה בקלות דעת לעבירה חמורה יותר של רצח באדישות. ההגנה טענה, כי הנאשם התרשל במעשיו ובקשה להרשיעו בעבירה של גרם מוות ברשלנות או לכל היותר בעבירה של המתה בקלות דעת.

השאלה המרכזית בה עסקה הכרעת הדין היתה, מה היסוד הנפשי שהתקיים בנאשם עת ירה למוות במנוח.

בהכרעת הדין, קבע בית המשפט לאחר ניתוח הראיות, כי הנאשם, לוחם מג"ב בהכשרתו, שעבר אינספור הדרכות ומטווחים,  היה מודע לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה. בהקשר זה, קבע בית המשפט, בהסתמך על פסיקה קודמת במקרים דומים, כי אין צורך שהנאשם יהיה מודע בהכרח לקיומו של כדור בבית הבליעה של האקדח אלא די בכך, שהיה מודע לקיומה של אפשרות ממשית להתרחשותה של ירייה כתוצאה מלחיצה על הדק של כלי ירייה. בית המשפט שב והזכיר את ההלכה בנושא, לפיה,  אין זה מעלה או מוריד אם היורה היה מודע לכך, שאותו כלי ירייה טעון ו'מוכן' לירי אם לאו. אקדח, ככלי נשק שסיכון הירי 'טבוע' בו, לעולם נחשב כ'מוכן' לירי, ומי שמטפל בו מוחזק כמי שמודע לכך. בהמשך לכך, פונה בית המשפט לניתוח היסוד הנפשי שהתקיים בנאשם "לעניין התוצאות" – "קלות דעת" או "אדישות".

בית המשפט סוקר בהרחבה אירועים קודמים של רשלנות בכלי נשק, וקובע, כי על אף שהנאשם ביצע במודע פעולות מסכנות חיים, שכונו על ידו "משחק בנשק", הרי שלא די בכך, כדי להוכיח כי הנאשם היה אדיש למותו של המנוח וכי היה על התביעה, להביא ראיות ממשיות וכבדות משקל להוכחת טענתה לאדישות מצד הנאשם באשר למות המנוח ואלה לא הובאו. בין היתר, הסתמך בית המשפט על כך, שהנאשם והמנוח היו חברי אמת ולא רק חברים ליחידה וכן הסתמך על העובדה, שהגם שעלה מהראיות כי הנאשם היה מעורב בעבר בשורה של אירועים של "משחקים בנשק" מול חבריו ליחידה, הרי שכל המקרים הללו הסתיימו ללא פגע, מה שמחליש את תזת התביעה ועשוי לחזק, דווקא את טענת הנאשם, כי "הצלחתו" למנוע את הסיכון במקרים הקודמים, הובילה אותו למסקנה כי הפעולות שהוא מבצע ל"נטרול" הסיכון אכן יעילות ולכן אין מניעה, מבחינתו בהמשכן. בנוסף, מציין בית המשפט כי במקרים בהם יוחס לנאשמים יסוד נפשי של אדישות כלפי תוצאת המוות, מדובר היה בנאשמים שתקפו בצורה אלימה את קרבנותיהם, כשהם מתכוונים להכות ולחבול בהם מה שלא קרה כאמור במקרה זה.

לסיכום, קובע בית המשפט על סמך הראיות שהוצגו בפניו, כי הנאשם לא התכוון לחבול בחברו המנוח. הוא נהג אמנם בטיפשות, לשון המעטה, ונטל סיכון בלתי סביר באשר לתוצאות מעשיו, אך לצד זאת הוא קיווה להצליח למנוע את מותו של המנוח, אשר על כן, הרשיע בית המשפט את הנאשם בעבירה של המתה בקלות דעת בלבד.

משרדי הינו בעל ניסיון רב בתחום, וישמח לספק לכם סיוע ומתן שירותי ייעוץ, ליווי וייצוג משפטי בעת הצורך.