על הגבול בין זכותן של נשים ללדת כראות עיניהן לבין סמכות המדינה, לפקח ולהסדיר מערך המיילדות

ביום 19/6/23 ניתנה על ידי בית משפט השלום בפתח-תקווה (השופטת אליאנא דניאלי), הכרעת דין מרשיעה חריגה למדי ב-ת.פ. 28132-05-20 : רופא גניקולוג, שניהל בביתו מתחם של לידות בית, הורשע בשני מקרים של טיפול רשלני ביולדות שהגיעו וטופלו במתחם, וכן בעבירות של הפסקת היריון לא חוקית ובהפרת צווים שהושתו עליו ועל המתחם, על ידי משרד הבריאות, במטרה למנוע את המשך ההתנהלות במקום.

מתחם לידות הבית שניהל הנאשם, היה מיועד בעיקר לנשים שאמורות היו על פי המלצות רפואיות, ללדת בבית החולים בניתוח קיסרי ולא רצו לעשות כן. החקירה נפתחה בעקבות תלונה של משרד הבריאות, לאחר שאמצעים משמעתיים וצווים שהוצאו כנגד הנאשם לא קוימו.

בהכרעת דינו, התמקד בית המשפט בבחינה ראייתית ומשפטית של מעשיו של הנאשם, אל מול העבירות שיוחסו לו ודחה למעשה, את טענת ההגנה, לפיה, הרשעת הנאשם משמעותה פגיעה בזכותן של נשים ללדת כראות עיניהן והעדפת סמכות המדינה לאסור על לידות בית, תוך הצרת זכות זו.

בית המשפט קבע, כי היה מקום להעמיד את הנאשם לדין פלילי, לאחר שמשרד הבריאות ניסה לנקוט בהליכים קיצוניים פחות, על מנת לגרום לו לחדול מפעילותו וזאת ללא הואיל, וכן נוכח רמת הרשלנות הגבוהה שיוחסה לנאשם במקרים המתוארים: על פי כתב האישום, באחד המקרים, שלח הנאשם לבית החולים, ללא פינוי הולם,  יולדת שרחמה נקרע. במקרה נוסף שבטיפולו,  מספר ימים לאחר לידתה, נפטרה תינוקת, אשר הנאשם לא דאג לפנותה לבית החולים, על אף התראות הוריה כי אינה חשה בטוב.

לצורך קביעת הסטנדרט הרפואי המקובל, הסתמך בית המשפט על חוזר מנהל רפואה העוסק בלידות בית, וקבע כי הגם שהוא אינו מהווה הנחייה מחייבת. ניתן לראות בו אמת מידה לסטנדרט הרפואי המקובל בתחום הלידות בסיכון. על פי פסק הדין, רשלנותו של הנאשם, לא התבטאה בעצם החריגה מההנחיות, אלא בחריגתו מפרקטיקה רפואית מקובלת, אשר העמידה את היולדות או התינוקות בסיכון.

מקריאת הכרעת הדין עולה, כי הגם שבית המשפט התמקד בבחינה משפטית של העבירות, הוא מצא לנכון להתייחס גם לסוגיות כבדות משקל, ביחס לגבול העובר בין זכותן של נשים ללדת כפי ראות עיניהן, באופן ספציפי – בלידת בית, חרף התוויות רפואיות המלמדות כי הדבר מסכן אותן ואת עובריהן, לבין חובת המדינה, לפקח על לידות אלו, בשם ההגנה על בריאות הנשים ופרי בטנן.

זכותה של יולדת ל"ניהול הלידה" זכתה להכרה גם בפסק דין של בית המשפט העליון בדנג"ץ 5120/18 נשים קוראות ללדת ואח' נ' מדינת ישראל ואח'. לצד זאת, נקבע בדנג"ץ, כי האינטרס הציבורי שענינו בריאות הציבור, מחייב כי משרד הבריאות יפקח על פעילות מיילדותית.

קביעות אלה, מתיישבות גם עם הצעת חוק לידה בבית (תיקוני חקיקה) התשנ"ה – 2015 שממשיכה את התפיסה לפיה, גם לידת הבית מחויבת להתקיים בסטנדרט מקצועי-רפואי ראוי.

הכרעת הדין מעבירה מסר עקרוני בדבר חשיבות כיבוד רצונה ובחירותיה של יולדת במהלך לידה, שהינה אירוע מכונן בחיים. בית המשפט בהכרעת דינו, מציין, כי יש לאפשר ליולדת, שהיא האפוטרופסית הטבעית על היילוד, לשקול שיקולים לגיטימיים של אופן ניהול הלידה, ככל שהסיכון אליו היא חושפת את הילוד אינו שונה מסיכונים אחרים אליהם חושפים הורים את ילדיהם.

מוצע אם כך,  שבסיטואציה שבה יולדת מגיעה לבית החולים, ומסרבת לניתוח קיסרי, בניגוד להמלצות הרופאים המטפלים,  בית החולים יכבד את האוטונומיה של היולדת , יספק לה תמיכה מיטבית  ויאפשר לה ללדת בלידה רגילה בתחום בית החולים אשר ערוך להתמודד עם סיבוכים מאשר מצב שבו תפנה ללידת בית באופן פרטי.